מדרום למושבה בנימינה מצויה שמורת טבע לא מוכרת ‘‘אחו-בנימינה’‘. כשאומרים אחו, עולה בי אסוציאציה של פרות רועות, אז כמעט. אכן זהו שטח מרעה אך רובו ממערב למסילת הרכבת. האזור הצר בין כביש בנימינה-פרדס חנה (כביש 652) לבין מסילת הרכבת הינו שטח שהמים אינם מחלחלים בו בקלות ונותרות שלוליות שאינן בולטות כל כך בגלל העשבייה המרובה. זהו אחו.

בשנים האחרונות השתרש והתפשט התחביב היקר של גידול סחלבים ויותר חממות מקצועיות פונות לקהל המתאים. אולם בארצנו הקטנטונת ישנם כמה מינים של סחלבי בר, עדינים וצנועים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. זוהי משפחה מרתקת ולהלן נציג מיוחד ומרשים שלה. כל שנה סמוך לחג הפורים (פחות או יותר) יש כאן פריחה מרהיבה של סחלב הביצות. מאחר וביצות יובשו בארצנו, הרי שהסחלב הזה הופך נדיר יותר ויותר. יחד עם זאת, כשמגיעים לכאן בשיא העונה- מוצאים יותר מעשרה סחלבים (בלשון המעטה) שעשויים גם להגיע למעל 50 ס’‘מ גובה לעמוד תפרחת אחד. בהחלט מרשים. הצבע הסגול העז הופך את הביקור כאן לחוויה מיוחדת. בנוסף, יש כאן סחלב נוסף, עדין ולא מושך תשומת לב אבל כדאי לחפש אותו- סחלב שיפתן. זהו סחלב בעל פריחה חומה עם עלה כותרת מיוחד המשמש כ’‘שפת נחיתה’‘ עבור הדבורים. ישנם חוקרים הטוענים כי הפתח הכהה אליו נכנסת הדבורה מהווה מקום לינה נוח. בזמן בו הדבורה מתארגנת ללינה ומסתובבת בתוך הפרח, נצמד אליה שקיק אבקה כמו ‘‘קרן’‘ על ראשה ובלילה הבא, בפרח אחר, תעביר את האבקה. כך ישנו גמול שאינו רק במזון עבור הדבורה אלא גם כמקום לינה. תופעה כזו אנו מכירים ממיני צמחים ופרחים אחרים. במקום גם פריחה של תורמוס ‘‘צר עלים’‘ שכשמו כן עליו. ותורמוס נוסף- ‘‘תורמוס צהוב’‘ הפורח הפלא ופלא...בצבע צהוב.

כיצד מגיעים? ההגעה מיקנעם היא דרך כביש 70 יקנעם-זיכרון יעקב, עד לצומת שפיה. בצומת פונים שמאלה לכביש 652 לכיוון זיכרון יעקב-בנימינה. ממשיכים עם הכביש ומטפסים למעלה עד לכיכר. בכיכר פונים שמאלה ומתחילים לגלוש לכיוון בנימינה. נכנסים לבנימינה וממשיכים מעבר לתחנת הרכבת עד לצומת עדה. ממשיכים ישר קרוב לק’‘מ ולפני שדרת העצים המרשימה בדרך לפרדס חנה (עצי גרבילאה ודקל התמר) ישנה כניסה ימינה (מערבה) לדרך עפר. נראה כאן שלט ירוק של רשות הטבע והגנים שזהו אחו-בנימינה. הדרך נהרסה קצת לאחר הגשמים, אך יחד עם זאת אין צורך להיכנס בה הרבה, רק להתרחק מהכביש. וכבר אפשר לראות את הפרחים.

הגענו כבר עד כאן וראינו את האחו. וזהו? ממש לא. יש עוד פינה קסומה ופחות מוכרת: שמורת ‘‘אלוני יצחק’‘. זוהי ‘‘שמורת עציץ’‘ וכי למה? כי היא קטנה ומוקפת בישובים -קיבוץ כפר גליקסון והמושבה גבעת עדה, מוקפת בשדות ומטעים חקלאיים ובכפר הנוער וביה’‘ס ‘‘אלוני יצחק’‘. כל אורך המסלול הוא בערך כקילומטר אחד. ישנם אנשים המגיעים לכאן, מטיילים בין עצי אלון התבור המרשימים והפריחה העונתית וממשיכים הלאה וישנם כאלו שעורכים פיקניק במקום. מקום החניה צר ואין שירותים ושולחנות. מטיילת גימלאית כינתה השבוע את המקום המקסים ‘‘שמורת בר’‘ מכיוון והיא לא מסודרת מדי. אך השבילים ברורים ויש שילוט לכל אורך הדרך. לחלק מהעצים יש שלט עם שמם ובעיניי המקום ממש אינו פראי.

המסלול הוא מעגלי. עצי האלון בשיא לבלוב ורוחשים מזמזמים סביב הפריחה הירוקה והעדינה שלהם. הגזעים מרשימים. זהו שריד ליער אלוני תבור שהשתרע באזור ועד לשרון. כעת מסיימות הכלניות לפרוח, הרקפות גם הן ‘‘מאבדות שליטה’‘, אם כי הן הרב בשטח כעת. העירית הגדולה בשיאה, אפשר לראות פריחת דרדר כחול, שכבר לא רואים בכמויות במקומות רבים ועוד. רוב הקהל נשאר סמוך לשער הכניסה ולחנייה וככל שנכנסים לעומק השביל הרי ששקט ובודד. בהמשך השביל ישנו ספסל ושלט הנצחה לשלושת בני משפחת אוחיון מקבוץ מצר, אם ושני בניה הקטנים שנרצחו ע’‘י מחבל שחדר לקיבוץ בנובמבר 2002 ורצח עוד 2 אנשים. לכאן נהגו לבוא ולטייל ולכן פינת ההנצחה. השביל ממשיך דרך מחילות בסלע הקירטון. סביר להניח שנחפרו ע’‘י דרבנים, אם כי הם נכנסו למעבה השטח והעתיקו מיקום בשל המטיילים. שיחי הקידה השעירה הפורחים בצהוב יוקד (מכאן שמם) מלווים את דרכינו החוצה מהשמורה.

על מנת להגיע לכאן, יש לפנות בצומת גבעת עדה בכביש 562 אל כביש 653 לפי השילוט לגבעת עדה. נוסעים ישר עד לכיכר הכניסה למושבה. בכיכר פונים ימינה וממשיכים ישר עד לצומת T. כאן פונים ימינה בעקבות השילוט ל’‘אלוני יצחק’‘ ו’‘כפר גליקסון’‘ ומיד שמאלה. עוברים את הכניסה לביה’‘ס ‘‘אלוני יצחק’‘ וכעבור כמה עשרות מטרים רואים מימין לנו שלט ירוק גדול ושער כניסה לשמורה.

ועל שום מה ‘‘אלוני יצחק’‘? יצחק, על שם יצחק גרינבוים שהיה שר הפנים הראשון של מדינת ישראל. איש רב פעלים אשר עם הקמת כפר הנוער הסמוך ב-48' ניתן לכבודו השם. וכך נקראת גם השמורה.

ועד לטיול הבא,
צאו טיילו ותיהנו
מיכל קנדל